טורטיקוליס הנו נטיה קבועה של הצוואר לצד אחד. הנטיה יכולה להתבטא בשני צירים שונים:
1) העדפה של סיבוב הראש לאחד הצדדים.
2) נטיה צידית בה אחת האזניים קרובה יותר לכתף. כלומר, כשפניו של התינוק קדימה (לא מסובבות), צד אחד קרוב יותר לכתף מהצד השני.
לנטיה צווארית (טורטיקוליס) שני מקורות אפשריים:
מקור אחד הוא פיזיולוגי ובו ישנו קיצור ממשי של השריר באחד הצדדים של הצוואר (בד"כ בעקבות מנח ברחם או פגיעה בסיבי השריר).
מקור שני הוא העדפת צד מתוך הרגל יומיומי. כלומר, התנהלותינו היומיומית עם התינוק עשויה להשפיע בצורה משמעותית על חיזוקו של שריר בצד אחד על חשבון הצד השני. איך זה מתבטא ביומיום? שימו לב לכך שאתם, כהורים, נוטים לעשות פעולות רבות בצד אחד בלבד: החזקה של התינוק על כתף ימין או שמאל, הרמה/השכבה של התינוק דרך צד אחד בלבד, השכבה על צד אחד, האכלה מבקבוק כשהראש תמיד בצד אחד, נשיאה במנשא (בתנוחת ערסול) כאשר הראש תמיד נמצא בצד אחד וכו'. אותה נטיה שלכם מחזקת את חוסר הסימטריה אצל התינוק. אסביר ע"י דוגמה: וודאי הסבירו לכם שמומלץ להרים תינוק ע"י סיבוב אל הצד טרם ההרמה, כדי למנוע שמיטה של הראש לאחור. מה שלא הסבירו לכם הוא, שיש לעשות זאת פעם דרך סיבוב לימין ופעם דרך שמאל. הורים ימניים יעדיפו לסובב את התינוק אל צידו הימנו ולהרים, כך שיד שמאל שלהם תחתונה, תומכת בכובד משקלו, ויד ימין עליונה, תומכת מתחת לבית שחי שמאל של התינוק. מנח כזה מחזק יותר ויותר את שריר הצוואר השמאלי של התינוק, מאחר ואלו השרירים שמונעים במקרה זה את שמיטת הראש הצידה, לכוון הרצפה, בזמן ההרמה (והפוך כמובן לגבי הורים שמאליים...).
שתי תופעות לוואי של הנטיה הצווארית שנראה לעיתים קרובות הן שינוי במבנה הגולגולת, בעקבות שכיבה על הגב במנח ראש שאינו סימטרי, וכן התפתחות חוסר סימטריה (לאותו כוון התחלתי) במנח הגוף או בתנועה, כגון התהפכות לצד אחד בלבד, זחילת גחון שאינה סימטרית, עם השענות על צד אחד, רוטציות מותן לצד אחד בלבד וכו'.
הטיפול בנטיה צווארית (משני המקורות) הוא בד"כ קצר ויעיל מאוד וניתן להתחיל אותו עם הלידה.
1) העדפה של סיבוב הראש לאחד הצדדים.
2) נטיה צידית בה אחת האזניים קרובה יותר לכתף. כלומר, כשפניו של התינוק קדימה (לא מסובבות), צד אחד קרוב יותר לכתף מהצד השני.
לנטיה צווארית (טורטיקוליס) שני מקורות אפשריים:
מקור אחד הוא פיזיולוגי ובו ישנו קיצור ממשי של השריר באחד הצדדים של הצוואר (בד"כ בעקבות מנח ברחם או פגיעה בסיבי השריר).
מקור שני הוא העדפת צד מתוך הרגל יומיומי. כלומר, התנהלותינו היומיומית עם התינוק עשויה להשפיע בצורה משמעותית על חיזוקו של שריר בצד אחד על חשבון הצד השני. איך זה מתבטא ביומיום? שימו לב לכך שאתם, כהורים, נוטים לעשות פעולות רבות בצד אחד בלבד: החזקה של התינוק על כתף ימין או שמאל, הרמה/השכבה של התינוק דרך צד אחד בלבד, השכבה על צד אחד, האכלה מבקבוק כשהראש תמיד בצד אחד, נשיאה במנשא (בתנוחת ערסול) כאשר הראש תמיד נמצא בצד אחד וכו'. אותה נטיה שלכם מחזקת את חוסר הסימטריה אצל התינוק. אסביר ע"י דוגמה: וודאי הסבירו לכם שמומלץ להרים תינוק ע"י סיבוב אל הצד טרם ההרמה, כדי למנוע שמיטה של הראש לאחור. מה שלא הסבירו לכם הוא, שיש לעשות זאת פעם דרך סיבוב לימין ופעם דרך שמאל. הורים ימניים יעדיפו לסובב את התינוק אל צידו הימנו ולהרים, כך שיד שמאל שלהם תחתונה, תומכת בכובד משקלו, ויד ימין עליונה, תומכת מתחת לבית שחי שמאל של התינוק. מנח כזה מחזק יותר ויותר את שריר הצוואר השמאלי של התינוק, מאחר ואלו השרירים שמונעים במקרה זה את שמיטת הראש הצידה, לכוון הרצפה, בזמן ההרמה (והפוך כמובן לגבי הורים שמאליים...).
שתי תופעות לוואי של הנטיה הצווארית שנראה לעיתים קרובות הן שינוי במבנה הגולגולת, בעקבות שכיבה על הגב במנח ראש שאינו סימטרי, וכן התפתחות חוסר סימטריה (לאותו כוון התחלתי) במנח הגוף או בתנועה, כגון התהפכות לצד אחד בלבד, זחילת גחון שאינה סימטרית, עם השענות על צד אחד, רוטציות מותן לצד אחד בלבד וכו'.
הטיפול בנטיה צווארית (משני המקורות) הוא בד"כ קצר ויעיל מאוד וניתן להתחיל אותו עם הלידה.
ענבל שמיר, בעלת B.A בפסיכולוגיה, מאבחנת ומטפלת בקושי/עיכוב התפתחותי לתינוקות ופעוטות, מוסמכת לאבחון וטיפול בשיטת ורדי. בעלת קליניקה לטיפולים פרטניים וסדנאות להורים ותינוקות. משמשת אחראית מקצועית (Supervisor) בשיטה, מעבירה השתלמויות והרצאות ומגישה ייעוץ שוטף באינטרנט, בנושא התפתחות תינוקות , בעלת אתר אינטרנט להתפתחות תינוקות ובו מידע רב על התפתחות מוטורית של תינוקות ופעוטות.